דפוס דיגיטלי

עד לפני זמן לא רב, השיטה היחידה להדפיס בכמויות גדולות הייתה באמצעות הדפסת אופסט – שיטה בה היו מטביעים את הדפוס הנחוץ על גבי גלופות (שהיו עשויות אלומיניום על פי רוב), כאשר כל גלופה משמשת לצבע אחד של דפוס. בתהליך ההדפסה הנייר (או חומר הגלם האחר בו היו עושים שימוש) היה עובר מתחת לגלופות שהיו מטביעות את הדפוס הרלוונטי על גבי המשטח, וכך למעשה היה מודפס בסופו של דבר המוצר. כפי שניתן להבין, שיטה זו הלכה והפכה לפחות רלוונטית ככל שהדפס דיגיטלי התקדם והפך למשוכלל יותר – אך גם כיום יש שימושים מסוימים למכונות הדפוס הישנות יותר. דוגמה טובה לכך היא כאשר רוצים להדפיס על חומר גלם שלא מתאים להדפסה דיגיטלית (סוגים מסוימים של מתכות, פלסטיק או חומרים אחרים). במצב זה, כאשר לא ניתן להכניס את חומר הגלם למכונת הדפוס הדיגיטלית, השיטה היחידה להדפיס ישירות על גבי חומר הגלם היא באמצעות דפוס אנלוגי והטבעה של הדפוס על פני השטח של המוצר.